התשובה למחאת העגלות נמצאת במשרד התמ”ת- מעריב 5/8/2011

הכרה בהוצאות הטיפול בילדים לצורך מס תתרום רק לחלק מהאוכלוסיה; פתרון כלכלי נכון יותר למחאת העגלות נמצא ומוטמע כבר בפעילותו ובתקציבו של משרד התמ”ת

אור הנמרצת עבדה בחברתנו במקביל ללימודיה באוניברסיטה הפתוחה. כשנולד בנה הבכור התפטרה כדי להיות אתו ולסיים את לימודיה. בזמן הזה נולד לה בן נוסף. נכון לעכשיו היא
עדיין אינה יכולה לחזור לעבוד אצלנו.

אור גרה בנס ציונה. כדי לשוב לעבוד היא תצטרך לשלוח את בניה למעונות ליום שלם. בגלל מגבלות התחבורה ציבורית היא תיאלץ גם להחזיק רכב. ההוצאה החודשית הכוללת שלה,
גם לאחר השתתפות משרד התמ”ת בהוצאות המעונות, עלולה להגיע ל-5,500 שקל, כמעט גובה המשכורת נטו שלה.

בינתיים היא עובדת כמוכרת במשרה חלקית בקניון הסמוך למקום מגוריה והילדים נמצאים במעון חצי יום. זה עוזר לה לא לצאת מדעתה. אור משתתפת במחאת העגלות ומייחלת ליישום הכרעת בג”ץ להכרה בהוצאות טיפול בילדים לצורך מס.

הכרה בהוצאות הטיפול בילדים לצורך מס היא הכרה בכך שהוצאות אלו שימשו לצורך יצירת ההכנסה ולכן יש לחשב את המס מההכנסה ברוטו, לאחר שהופחתו ממנה ההוצאות שהוכרו. חישוב כזה יקטין משמעותית את תשלומי המס.

אך אליה וקוץ בה, הכרה זו אינה שוויונית. היא מתגמלת את בעלי השכר הגבוה ומקפחת את בעלי השכר הנמוך. משתכרי שכר מינימום למשל משלמים רק כמה עשרות שקלים בלבד מס, ואין אפשרות להקל עליהם באמצעות הפחתת תשלום המס.

פתרון כלכלי נכון יותר למחאת העגלות נמצא ומוטמע כבר בפעילותו ובתקציבו של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (התמ”ת). התמ”ת משתתף במימון מעונות, משפחתונים וצהרונים
לא רק לאוכלוסייה במצוקה אלא גם לנשים עובדות ולומדות. משרד התמ”ת מפקח על המעונות ועל המשפחתונים תוך התייחסות לפעילותם החינוכית לתקינות ולבטיחות, לתזונה, לגודל הצוות, לשעות הפעילות וכן לגובה התשלום. במקביל מפעיל משרד התמ”ת תוכנית סבסוד של עלות המעון לפי רמת זכאות. זו נקבעת על-פי הכנסת המשפחה לנפש.

הזכאות פרוגרסיבית – בעלי שכר נמוך מקבלים יותר. כך מעודדת הממשלה את היציאה לעבודה וללימודים הנמנית עם מטרותיה המוצהרות. התשלום שקבע משרד התמ”ת למעונות ולמשפחתונים נע בין 1,500 ל-2,000 שקל לחודש. השתתפותו המקסימלית של המשרד היא כ-1,100 שקל לילד (לתינוק כ-1,500 שקל), והיא ניתנת רק ברמות שכר נמוכות מאוד של 1,500 שקל (ברוטו) לכל היותר לנפש לחודש.

הבעיה היא שההשתתפות יורדת בתלילות עם העלייה בהכנסה ומגיעה ברמות שכר ממוצעות לכחצי מההשתתפות המקסימלית, ואז כמו במקרה של אור, היא אינה מספקת.
בעיה נוספת היא שהיצע המעונות והמשפחתונים שבפיקוח משרד התמ”ת קטן מדי עקב תקצוב נמוך מדי.

על-מנת לאפשר ליותר נשים עובדות ליהנות מתמיכה מקסימלית נדרשת להערכתי תוספת תקציבית שוטפת של כ-1.5-2 מיליארד שקל וסכום דומה נוסף, חד-פעמי, להגדלת מספר המעונות והמשפחתונים בגלל מגבלות תקציביות אפשר להחליט לחלק את תוספת התקציב כך שתתפרס על-פני 3 שנים.

אם תחליט הכנסת להיענות לדרישה למימון החינוך בגיל הרך, אני מקווה שהיא תשכיל גם לדאוג ליישומו. אחרי הכל, חוק חינוך חובה מגיל 3 נחקק כבר ב-1984 ועל הפעלת יום לימודים ארוך עד השעה 16:00 החליטה הממשלה עוד ב-1997.