המרוץ לנגידות

[custom_field limit=”0″ between=”, ” /]מדיניות מוניטארית כמשל

אם נדמה את הכלכלה לרכבת נוסעת, מדיניות מוניטארית תהיה המסילה ומדיניות פיסקלית – המנוע. בהקשר של הנגיד, המסילה היא הרלוונטית. במישור, לכאורה, חשיבותה פחותה, אולם בהרים ברור שהיא קריטית. אפילו  אם המסילה מוקפדת במונחים של בטיחות (יש גדרות למניעת מעבר חיות, צמתים מרומזרים במפגשים עם רכבים וכד’), אך עוקבת אחרי תוואי הקרקע, הרכבת תאלץ להוריד מהירות בהרים ולטפס באיטיות. מנגד, אם נחצבה מנהרה בהר ונבנה גשר בוואדי, הרכבת תשמור על מהירות גבוהה, אחידה כמעט, תוך קיצור זמן ההגעה ושמירה על הציוד.

כלכלה המודרנית מכירה בחשיבות של שמירה על מהירות קבועה – בדוגמה שלנו, סוג של אופטימיזציה בין עלות ההשקעה מחד לבין ערך הזמן של הנוסעים ומחיר הבלאי של הציוד מאידך. לכן מדיניות מוניטארית מתמקדת בהשטחת תוואי הנסיעה. אם המדיניות המוניטארית דוגלת בהתערבות מצומצמת, כוחות השוק ידחפו את הרכבת קצת כמו רכבת הרים בלונה פארק: האצה במדרון וטיפוס איטי ומייגע במעלה ההר. בלונה פארק כולם קשורים וברקע נשמעות רק קריאות נוסעים שהן ספק פחד ספק הנאה. בחיים, חלק מהנוסעים יעופו מהרכבת.

אך גם במקרים בהם המדיניות המוניטארית דוגלת באקטיביזם שמתמקד בהחלקת התוואי, היא עלולה לטעות בשיפוע או ברדיוס של הסיבוב. במקרים כאלה, הסוף עלול להיות דומה לסוף של הרכבת בספרד, או בשפה כלכלית, למשל, משבר הסאב פריים.

בהקבלה, המסילה היא כמות הכסף ושיפועיה – הריבית. דווקא בעת הזו ההבנה האינטואיטיבית של המנגנון הכלכלי שמאחורי הדברים פשוטה יחסית. למשל, כאשר הריבית נמוכה, יש תמריץ לעשייה. ולראייה, ראו כמה מאמץ כולנו משקיעים עתה בחיפוש אחרי עשייה שתניב לנו פירות על הכסף. לעומת זאת, כאשר הריבית גבוהה, קל לשים את הכסף בפיקדון ולא לעשות כלום. לכן בזמן של האטה כלכלית מדיניות מוניטארית מתמרצת עשייה כלכלית ע”י הורדה של הריבית.

אם נמשיך ונרחיב את הדוגמה הנוכחית, מרכיב קריטי נוסף בנסיעה היא תושבת הגלגלים (ה”בוגי”). אלה הם הבנקים. עם תושבת גלגלים משובחת ומשומנת, הרכבת תוכל להגיע למהירות הרצויה, אך כל פגם במערכת הגלגלים יכול להביא לאובדן מהירות במקרה הטוב, ולהתרסקות במקרה הרע – ראה את תפקיד הבנקים בארה”ב ובגוש האירו במשבר המתגלגל מאז 2009.

תפקידו של הנגיד

מכאן, שתפקידו של נגיד כמנהיג ומבצע של מדיניות מוניטארית קריטי. לכן, מאז משבר 1985 נהוג במשק הישראלי למנות לתפקיד איש מקצוע מהמעלה הראשונה. כך מונו ב-27 השנים האחרונות פרופ’ מיכאל ברונו ז”ל, פרופ’ יעקב פרנקל, ד”ר דוד קליין ופרופ’ סטנלי פישר.

גם בעולם הוכח, כי כאשר התפקיד מאוכלס על ידי איש מקצוע מהמעלה הראשונה, התרומה שלו אדירה. בארה”ב מנהיג את המדיניות המוניטארית מאז 2006 פרופ’ בן ברננקי, אשר הצליח בזכות ידע, תעוזה, מעוף ותושייה להנהיג בבטחה את השתקמות הכלכלה האמריקאית מהמשבר. בגוש האירו, לעומת זאת, עמד בראש הבנק המרכזי, עד סוף 2011, ז’אן קלוד טרישה, בנקאי עם השכלה בתחום מדעי המדינה ומנהל ציבורי. את נזקי הססנותו המקצועית ברגעים קריטיים של ניהול המשבר מנסה היום לשקם בעמל רב הנגיד פרופ’ מריו דאגי.

כישורים הכרחיים

האם תואר גבוה בכלכלה הוא ערובה להצלחה בניהול מדיניות מוניטארית? לא בהכרח; אך האם מי שחסר את הידע שמקנה תואר זה יכול  להצליח להנהיג ולנווט ברגעי משבר? במרבית המקרים, לא. לכן ברורה התעקשותם של ראש הממשלה ושר האוצר למנות איש מקצוע מוביל.

נגידותו של סטנלי פישר, אישיות עם רייטינג כלכלי עולמי גבוה מהרייטינג של כלכלת ישראל, תרמה רבות ליוקרתה של הכלכלה הישראלית. לרבים אחרים, יוקרתה הבינלאומית של הכלכלה הישראלית (ויש כזו) תתרום ליוקרתם האישית. יותר מכך, אם המשק הישראלי יגלה בשנים הקרובות ביצועים כלכליים טובים, השווקים הבינלאומיים והמשקיעים הזרים יאהבו לשמוע כל מי שידבר אנגלית גם אם תדובר במבטא ישראלי מודגש. מנגד , אם המשק יקרטע, אפילו אנגלית במבטא אוקספורדי מושלם לא תעזור.